טופז- תעשיות מטבחים בע"מ נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בבימ"ש השלום בקרית גת מתבררת תובענה שהוגשה נגד 4 נתבעים – אחת מהן הינה תדהר תעשיות נגרות בע"מ (החברה). ביום 8.12.10 ציווה ביהמ"ש המחוזי בתל אביב על פירוק החברה ומינה את המבקש למנהלה המיוחד – זאת לאחר שהחל מיום 13.9.10 שימש כמפרק זמני של החברה, טרם פירוקה.

במסגרת תפקידו הנ"ל פנה המבקש לבימ"ש השלום בקרית גת בבקשה לעיכוב הליכי התובענה נגדה – מחמת פירוקה. ישיבת ההוכחות בתובענה הייתה קבועה ליום 3.10.11 – והמבקש לא התייצב לדיון.

בימ"ש השלום הורה למבקש ליתן הבהרות מיידיות לאי התייצבותו – בטרם ישקול הטלת הוצאות.

המבקש ציין בהבהרתו כי הניח שמשעה שהגיש לבימ"ש (השלום) את הבקשה לעיכוב ההליכים (לפי סעיף 267 לפקודת החברות) – יעוכבו ההליכים "אוטומטית" כמצוות המחוקק.

בהחלטה נוספת (מיום 4.10.11) קבע בימ"ש השלום (כב' השופט א. באומגרט) כי המבקש עשה דין לעצמו, כי ישיבת 3.10.11 נקבעה, בין היתר, לבירור הבקשה לעיכוב ההליכים נגד החברה שבפירוקו וכי המבקש לא התייצב בידיעה שמועד הדיון לא שונה וכי ההליכים טרם עוכבו.

בנסיבות אלה החליט ביהמ"ש לחייב המבקש בהוצאות משפט לאוצר המדינה בסכום של 2,000 ש"ח והפנה החלטתו ללשכת עוה"ד על מנת שתבחן נקיטה בהליכים משמעתיים נגד המבקש.

המבקש שב וביקש את בימ"ש השלום לעיין מחדש בהחלטה – ובקשתו נדחתה.

כנגד כך הוגשה בקשה זו שבפני לרשות ערעור.

ביקשתי את תגובת המדינה (שלזכותה נפסקו ההוצאות) – ובתגובתה נמנעה המדינה מנקיטת עמדה והותירה ההכרעה לשיקול דעת ביהמ"ש.

2.לאחר עיון בקשה המפורטת עד למאוד – לא מצאתי הצדקה ליתן הרשות לערער.

גם אם אניח כי צודק המבקש כי עיכוב ההליכים בעניין חברה שפורקה הינו הפרוצדורה המקובלת (נוכח הוראות הפקודה) – הרי משהגיש המבקש בקשה לעיכוב ההליכים, משנתבקשה לה תגובת הצד השני (התובע) והבקשה נקבעה לדיון – במועד הידוע למבקש -אין הוא בן חורין להתעלם מהוראת ביהמ"ש (הדן בתובענה) להתייצב לדיון הקבוע באותה התובענה – כל עוד לא עוכבו ההליכים נגד החברה שבפירוק.

המבקש טוען כי סבר לתומו והניח שמשהגיש את בקשת עיכוב ההליכים די בכך לעכב מניה וביה את ההליכים נגד החברה (מבלי החלטה מפורשת של ביהמ"ש) ולשחררה מחובת ההתייצבות לדיון הקבוע בפני ביהמ"ש הדן בתובענה.

בהחלטה, נשוא בקשה זו, מפורט סדר ההתרחשויות ערב הדיון (מיום 3.10.11) ותוך כדי הדיון. זאת, לרבות פניה טלפונית של אחד מב"כ הצדדים במהלך הדיון למבקש ותגובת המבקש כפי שנמסרה לחברו הפונה כפי שנרשמה בפרוטוקול הדיון מאותו היום.

מכל אלה הסיק ביהמ"ש קמא כי המבקש היה מודע היטב לכך שביהמ"ש טרם הכריע בבקשת עיכוב ההליכים, כי לא שוחרר מחובת ההתייצבות המפורשת (כפי שנקבעה בהחלטה נוספת מיום 2.10.11) וכי אי התייצבותו בנסיבות אלה כמוה כקריאת תיגר כנגד החלטה שיפוטית.

מסקנה זו שבהחלטה קמא נתמכת על פני הדברים בנתוני התיק קמא.

3.נוכח כל אלה, מוצא אני כי החלטת בית משפט השלום הינה החלטה מובהקת שבסדרי דין והגיונה בצידה.

איני מוצא מקום להתערבות ערעורית בהחלטה שכזו.

המבקש מוסיף וטוען כי לא יוטלו הוצאות אישיות על עו"ד אלא במקרים חריגים בחומרתם.

בעניין זה יש לציין בראשונה כי ההוצאות (בסך 2,000 ש"ח) הוטלו על המבקש בתפקידו כמנהלה המיוחד של החברה שבפירוק.